עברית
היא ניסתה לפתות אותו, הוא נפל בשביה, ושניהם שילמו על זה. כבר הסיפור הראשון בתנ"ך, אדם וחוה, מציג בפנינו תמצית של מחזה שקספירי. האהבה אינה זרה ליהדות, והיא שזורה היטב לאורך כל 929 פרקי התנך, בפסוקים מופלאים העוסקים ברגש האחד שמשותף לכל זוג הצועד לחופה – להתחייב לחיים משותפים מכאן ועד עולם.
האהבה לא עוצרת בספר בראשית בסיפור אדם וחוה, ואנו זוכים לסימנים ראשונים לכך שאהבה וזוגיות חתונות הן חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי כבר מבריאת העולם. די לקרוא את הפסוקים הבאים:
"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו…", בראשית ב` י"ט
או פסוק מאחד מסיפורי ההקרבה הרומנטיים, כשיעקב מחכה 7 שנים כדי לזכות בידה של אהובתו רחל, אך ההתרגשות והציפיה משחקים כאן את התפקיד החשוב ביותר:
"ויהיו בעניו כימים אחדים באהבתו אותה…", בראשית כ"ט 20
כשהאהבה פורצת בתנ"ך היא עושה את זה בגדול. ואין אהבה גדולה ביותר מזו של דוד ויהונתן, בנו של שאול המלך. אהבה כה גדולה עד כי יהונתן מוכן לוותר על המלוכה למען דוד. בין אם מדובר באהבה אפלטונית לחלוטין או שהיה שם יותר מכך, עדיין מדובר על סוג של אהבה שכל בן ובת זוג מצפה לה ביום חתונתו. כפי שניסחו היטב חז"ל:
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן", אבות ה, טז
גם מחוץ לפסוקי התנ"ך האהבה ממשיכה לשמש את חכמי היהדות כביטוי לרגש הנעלה ולמסירות הגדולים ביותר. הרמב"ם בחר לקרוא לאחד מספריו "ספר האהבה" כשהוא דווקא בוחר לתאר את הקסם ואת התודה שיש להוקיר לפעולות היומיום, הרב שלמה קרליבך בחר לקרוא למרכז הרוחני שהקים בסן פרנסיסקו "בית אהבה ותפילה" – כשהוא מושפע ממראה ילדי הפרחים של שנות ה- 60, וכמובן ישנם שיריו של רבי יהודה הלוי, שאם היה חי כאן והיום, היו לבטח משמיעים את שירו "קול כלה" 6 פעמים בשעה בגלגל"צ:
"מַה יָפִית, יְפַת הָעָיִן
וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן!
הַיָּפָה, אָנָה תַזְלִי
וּלְאַט עֲלֵי לְבָבוֹת מִשְׁלִי!
הַעַל חַטֹּאתָם תִּכְלִי
שֶׁחָטְאוּ בְּמַרְאֵה עָיִן?
נָא הַרְאִי אֶת מרְאַיִךְ!
מַה תַּחְשְׂכִי אֶת פָּנַיִךְ
בַּל יֶחֱזוּ בָךְ חוֹזַיִךְ?
מִמֵּךְ לֹא תִּשְׂבַּע עָיִן!
הֵן לִבְנַת סַפִּיר לֶחְיֵךְ
וּמִתָּאֳרֵךְ עָדִית עֶדְיֵךְ,
אֵיךְ לֹא יְאַו לְהַבִּיט יָפְיֵךְ
הַגֶּבֶר שְׂתֻם הָעָיִן?"
והמהר"ל מפראג, שהיה כנראה אשף במילים (האגדה מספרת שהצליח להעיר את הגולם באמצעות עוצמת הקבלה הטמונה באותיות ומילים ), הנציח את המשפט המופלא:
"ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה ואין לך מציאות יותר שלמה מנישואי חתן וכלה"
בעוד פעמים רבות נדמה שהרומנטיקה של היהדות סמויה ונחבאת אל הכלים רוב ימות השנה, ביום אחד היא מתפרצת בשיא תפארתה – בט"ו באב, שבמועד היה נהוג שבנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים לבושות לבן – ועל פי רבן שמעון בן גמליאל הן אומרות בלי בושה:
"שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תתן עיניך בנוי – תן עיניך במשפחה".
רבן שמעון בן גמליאל, גם טען שהיום הזה חשוב לא פחות מיום כיפור. גם אם אמר את הדברים בדרך ההגזמה, הם מהווים את הבסיס לחג האהבה שנפוץ היום.
פסוקי אהבה בשיר השירים
את רוב הפסוקים הרומנטיים (מהם ניתן לקחת פסוק להזמנה לחתונה) נמצא בתנ"ך בספר שיר השירים שחיבר שלמה המלך, שאחרי אלף נשים בטח היה מומחה לנושאי רומנטיקה, אהבה, חתונות ומה שביניהן. אלה מתאימים ונמצאים בשימוש לצורך פסוקים להזמנה לחתונה, בגלל השילוב בין הרומנטיקה לבין המסורת שהם משדרים, וכך הם מתאימים ומרגשים אנשים שונים מבין המוזמנים:
• "הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים … הנך יפה דודי אף נעים, אף-ערשנו רעננה"
• "אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים"
• "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"
• עת הזמיר הגיע.
• "אם-תמצאו, את-דודי מה-תגידו לו, שחולת אהבה אני."
• "עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו "
אם כל אלה לא מספיקים אפשר גם לפנות לתהלים, ולהוסיף עוד קצת תחושת שמחה כללית לאווירת החתונה באמצעות הפסוקים:
"יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל", תהלים יד, 7
"זה היום עשה ה` נגילה ונשמחה בו", תהילים קי"ח 24
על אף שכיום נראה שהיהדות והאהבה זרות אחת לשניה, ולעיתים אפילו מנוגדות, מעיון במקורות היהדות ניתן ללמוד רבות על הדרך בה היהדות רואה את האהבה, את חשיבות הרבה שחז"ל ייחסו לה גם מול אלוהים וגם מול בן אדם וחברו, ואיזה אידיאל היא משמשת. לכן, לפני שאתם עומדים יחדיו תחת החופה, קחו לכם צידה שתלווה אתכם יחדיו לאורך כל הדרך.
אתם עשויים לאהוב גם את:
